אמה גולדמן, 26 באוגוסט 1938. תורגם מאתר הספריה האנרכיסטית

לעורך,
"ספרד והעולם".
קומראד יקר,

התעניינתי במאמר "פלסטין ומדיניות סוציאליסטית", מאת ידידנו הטוב רג'ינלד ריינולדס ב"ספרד והעולם" של ה-29 ביולי. יש בו הרבה שאני מסכימה איתו לחלוטין, אבל חלק גדול אף יותר נתפש בעיניי כסתירה בשביל סוציאליסט וכמעט-אנרכיסט. אבל לפני שאציין את חוסרי העקביות בו, אני רוצה לומר שמאמרו של ידידנו מעניק את הרושם שהוא קנאי אנטישמי. למען האמת, נשאלתי על ידי כמה אנשים איך זה ש"ספרד והעולם" הדפיסו מאמר אנטישמי כזה. הם הופתעו עוד יותר שרג'ינלד ריינולדס בכלל אשם בנטייה כזאת. מתוך היכרות עם הכותב הרגשתי בטוחה למדי בהבטחותיי לחברי היהודים, שלרג׳ינלד ריינולדס אין חלקיק של רגשות אנטישמיים בו, אם כי זה נכון שמאמרו, למרבה הצער, משאיר רושם שכזה.

אין לי מחלוקת עם ידידנו הטוב על האשמותיו נגד הציונים. למעשה, התנגדתי במשך שנים רבות לציונות כחלומה של היהדות הקפיטליסטית בעולם על מדינה יהודית. על כל ענפיה, כגון הממשלה, החוקים, המשטרה, המיליטריזם וכל השאר. במלים אחרות, מנגנון של מדינה יהודית להגנה על זכויות היתר של המעטים מול רבים.

אך רג'ינלד ריינולדס טועה, כאשר הוא גורם לזה להיראות כאילו הציונים היו לבדם תומכי ההגירה היהודית לארץ-ישראל. אולי אינו יודע שהמוני היהודים בכל מדינה ובמיוחד בארצות הברית תרמו סכומי כסף עצומים לאותה מטרה. הם נתנו את רווחיהם ללא הרף מתוך תקווה שישראל תהיה מקלט לאחיהם, הנרדפים באכזריות כמעט בכל מדינה אירופאית. העובדה שיש הרבה קומונות לא-ציוניות בפלסטין מוכיחה שהפועלים היהודים שעזרו ליהודים הנרדפים והרדופים עשו זאת לא בגלל שהם ציונים, אלא מהסיבה שכבר ציינתי, שאולי הם ייעזבו במנוחה בפלסטין להכות שורש ולחיות את חייהם.

קומראד ריינולדס מתרעם על טענת היהודים שפלסטין הייתה מולדתם לפני אלפיים שנה. הוא עומד על כך שאין לזה חשיבות אל מול הערבים שחיו בארץ ישראל במשך דורות. אני לא חושבת שלאף אחת מהטענות יש חשיבות גדולה, אלא אם כן הנך מאמין במונופול על קרקע ובזכותן של ממשלות בכל מדינה להרחיק מהגרים חדשים.

אין ספק שרג׳ינלד ריינולדס יודע שלעם הערבי יש גם הרבה מה לומר על מי כדאי או לא כדאי שיבואו לארצם כאלו שמקופחים בארצות אחרות. למעשה, ידידנו מודה כאשר הוא מציין כי האדונים הפיאודלים הערבים מכרו את הקרקע ליהודים ללא ידיעת העם הערבי. זה כמובן לא חדש בעולם שלנו. המעמד הקפיטליסטי בכל מקום הוא הבעלים, שולט ונפטר מעושרו על מנת להתאים את עצמו. להמונים, בין אם ערבים, אנגליים או אחרים, יש מעט מאוד לומר בעניין.

בטענה לזכותם של הערבים להרחיק את העלייה היהודית מפלסטין, ידידנו הטוב אשם באותה הפרה של הסוציאליזם כחברו, ג'ון מקגוברן. כמובן שהאחרון הופך עצמו לתומך האימפריאליזם הבריטי בעוד רג'ינלד ריינולדס נותן חסות לזכויות קפיטליסטיות ערביות. זה רע מספיק בשביל סוציאליסט מהפכני. גרוע מכך הוא חוסר העקביות בטיעונים בעד מונופול קרקע שרק לערבים תהיה זכות לטעון לו.

למרבה הצער ייתכן כי החינוך המהפכני שלי הוזנח, אבל לימדו אותי שהארץ צריכה להיות שייכת לאלה שעובדים את האדמה. עם כל אהדתו העמוקה לערבים, חברנו אינו יכול להכחיש כי היהודים בפלסטין עבדו את האדמה. עשרות אלפים מהם, אידיאליסטים צעירים ומסורים, נהרו לפלסטין, שם הגיעו לאדמה תחת התנאים החלוצים ביותר. הם הפריחו שממות והפכו אותם לשדות פוריים ולגנים פורחים. עכשיו אני לא אומרת בכך שהיהודים זכאים לזכויות יותר מהערבים, אבל בשביל סוציאליסט נלהב לומר שאין ליהודים שום עסק בפלסטין, נראה לי סוג קצת מוזר של סוציאליזם.

יתר על כן, רג'ינלד ריינולדס לא רק מכחיש את זכותם של היהודים למקלט מדיני בפלסטין, אך הוא גם מתעקש שאוסטרליה, מדגסקר ומזרח אפריקה יהיו צודקים בסגירת הנמלים שלהם ליהודים. אם כל המדינות הללו נמצאות בצדקתן, מדוע לא הנאצים בגרמניה או באוסטריה? למעשה, כל המדינות. למרבה הצער, חברנו אינו מציע מקום אחד שבו היהודים עשויים למצוא שלום וביטחון.
אני סבורה כי רג’ינלד ריינולדס מאמין בזכות המקלט לפליטים פוליטיים. אני משוכנעת שהוא מתרעם על אובדן העיקרון הגדול הזה, שהיה פעם גאוותה ותהילתה של אנגליה, בדיוק כמוני. כיצד, אם כן, הוא יכול ליישב את רגשותיו לגבי פליטים פוליטיים עם שלילת המקלט ליהודים. אני חייבת לומר שאני מבולבלת.

ידידנו מתפלפל על עצמאות לאומית לערבים ולכל העמים האחרים תחת השליטה הבריטית. אני לא מתנגדת למאבק על זה, אבל אני לא רואה את אותם יתרונות בעצמאות לאומית תחת משטר קפיטליסטי. כל ההתקדמות שמייחסים לה היא כמו הטענות בעד דמוקרטיה, אשליה ומלכודת. יש להצביע על כמה מן המדינות שהשיגו עצמאות לאומית. פולין, למשל, המדינות הבלטיות או חלק ממדינות הבלקן. רחוקות מלהיות פרוגרסיביות במובן האמיתי, הן הפכו להיות פאשיסטיות. הרדיפה הפוליטית אינה פחות חמורה מזו תחת הצאר, בעוד שהאנטישמיות, שבעבר טופחה מלמעלה, השפיעה מאז על כל שכבות המרקם החברתי בארצות אלה.

עם זאת, מכיוון שחברנו דוגל בעצמאות לאומית, מדוע לא להיות עקבי ולהכיר בזכותם של הציונים או של היהודים בכלל לעצמאות לאומית? אם בכלל, מצבם הרעוע, העובדה שהם אינם רצויים בשום מקום, אמורה להעניק להם לפחות את אותו שיקול שחברנו נותן בכזה כובד ראש לערבים.

אני יודעת כמובן שרבים מן היהודים אינם יכולים לטעון שהם פליטים פוליטיים. להיפך, רובם נותרו אדישים לרדיפת הפועלים, הסוציאליסטים, הקומוניסטים, האיגודים המקצועיים והאנרכיסטים, כל עוד הם עצמם נשארו בטוחים. כמו מעמד הביניים בגרמניה ובאוסטריה, הם ניצלו את כוח העבודה ועמדו בסתירה לכל ניסיון מצד ההמונים לשפר את מצבם. לחלק מהיהודים הגרמנים הייתה את התעוזה לומר שהם לא יתנגדו לגרש את ה'אוסט-יודן' (יהודים שמגיעים מפולין ומארצות אחרות). כל זה נכון, אך עובדה היא כי מאז עליית היטלר לשלטון כל היהודים ללא יוצא מן הכלל היו נתונים לרדיפה השטנית ביותר ולפגיעה הנוראה ביותר, מלבד בזיזת כל רכושם. לכן זה נראה מוזר עבור סוציאליסט לשלול מהאנשים האומללים האלה הזדמנות להכות שורש במדינות חדשות, כדי להתחיל חיים חדשים.

הסעיף האחרון ב'פלסטין והמדיניות החברתית' מגיע לשיא. המחבר כותב: "מה זה משנה מי דורש או למה, או מי משלם את החשבון אם הדרישה מוצדקת? דחיית דרישה מוצדקת היא למתג את עצמנו כחברים של עריצות ודיכוי; לקבל את זה ולעבוד בשביל זה, זו לא רק חובתנו אלא המדיניות היחידה שתחשוף את יומרות אויבינו".

השאלה היא, רג'ינלד ריינולדס היקר, מי קובע מה זה 'דרישה מוצדקת'? אלא אם כן אדם הופך עצמו לאשם באישומים שמשליך הכותב נגד היהודים, "השחצנות הבלתי נסבלת של אנשים הרואים בגזע שלהם כנעלה", אי אפשר להחליט באופן ברור אם דרישתם של ילידי הארץ למונופול על ארצם היא יותר מוצדקת יותר מאשר הצורך הנואש של מיליוני בני-אדם שמושמדים באיטיות.

לסיום, אני רוצה לומר שהגישה שלי לשאלה הטרגית כולה אינה מוכתבת על ידי אבותיי היהודים. היא מונעת בידי התיעוב שלי לעוול, ולחוסר האנושיות של האדם כלפי האדם. בגלל זה נלחמתי כל חיי למען אנרכיזם, אשר לבדו יחסל את זוועות המשטר הקפיטליסטי ויציב את כל הגזעים והעמים, כולל היהודים, על בסיס חופשי ושווה. עד אז אני רואה את זה כמאוד לא עקבי עבור סוציאליסטים ואנרכיסטים להפלות בכל דרך או צורה נגד היהודים.

אמה גולדמן
26 באוגוסט 1938