הרקע לגדר

​ראשיתה של גדר ההפרדה בלחץ הציבורי הרב שהופעל לבניית חומת גבול בין ישראל לשטחים הכבושים לנוכח פיגועי ההתאבדות הקשים של תחילת אינתיפאדת אל-אקצה בספטמבר 2000. הציבור, רובו ככולו, התכוון כמובן לחומה שתבנה על תוואי הקו הירוק. קו זה (כלומר גבול 1967, הגבול שלפני כיבוש השטחים) היה כה מובן מאליו, עד כי עצם הסוגייה של תוואי הגדר כמעט ולא הועלתה לדיון. אף כיום, רבים בציבור הישראלי משוכנעים כי גדר ההפרדה הנוכחית אכן נבנית על הקו הירוק.

​למעשה, ממשלת הדמים של שרון ניצלה, ומנצלת עדיין, את אימת המלחמה ואת זעקתם של אזרחי ישראל לבטחון ושקט על מנת לקדם פרוייקט מטעה אשר לא רק שאינו מסוגל מטבעו להשכין שלום, אלא שעניינו גזלת משאבים (קרקעות חקלאיות, מקורות מים) וגירוש אוכלוסייה פלסטינית מאדמתה על ידי הפיכת חייה לבלתי אפשריים עוד יותר. (אגב, מעניין לזכור כי טרם הבחירות התנגדו שרון ומועצת יש"ע נחרצות לרעיון גדר ההפרדה, כל עוד סברו כי הוא ייבנה על הקו הירוק.)

​תוואי הגדר

​תוואי הגדר מתוכנן בקפידה כך שיאפשר סיפוח של התנחלויות רבות ככל האפשר, של האדמות החקלאיות הפוריות ביותר, של בארות ומקורות המים, וגם שיבתר בסופו של התהליך את השטחים הפלסטינים לשלושה קנטונים מבודדים, קלים לשליטה וללא אפשרות לקיום עצמאי, וזאת על ידי חיבור בין הגדר שממערב לזו המתוכננת ממזרח (ראו מפה). תוואי הגדר אינו חופף כאמור לקו הירוק, אלא עובר עמוק בשטחי הגדה – לעתים אף בעומק של שישה קילומטרים(!). צורתה המפותלת יוצרת בכמה אזורים לולאות המקיפות יישובים פלסטינים מכל הכיוונים והופכות את חלקם למובלעות מבודדות, מכלאות הלכה למעשה. בנוסף לכך, במקרים רבים חוצצת הגדר בין כפרים לבין מקור פרנסתם – אדמותיהם החקלאיות – וכמו כן גם ממרכזי המסחר, החינוך והתרבות שלהם.

​על אף שתוואי הגדר הונחה כביכול על ידי שיקולים "ביטחוניים" (הפרדה בין הפלסטינים לשטחי ישראל), הוא משאיר כשבעים-אלף פלסטינים לכודים בין הגדר לבין הקו הירוק, כאשר שום גדר אינה חוצצת בינם לבין שטחי ישראל, ומשאיר גם מתנחלים ישראלים מצידה השני, בתוך שטחים פלסטיניים.

​אורכה של גדר ההפרדה יהיה לכל הפחות 360 ק"מ (הוא צפוי להיות ארוך פי שלושה מחומת ברלין), ועשוי להגיע ל-700 ק"מ אם אכן תקיף לחלוטין את הגדה המערבית. בקטעים מסוימים תהיה ה"גדר" חומת בטון מאסיבית בגובה שמונה מטרים, ובשאר הקטעים היא תהיה גדר "רגילה", שפירושה גדר אלקטרונית במרכז, שתי גדרות טיל מכל צד, מצלמות, תעלה עמוקה, כביש שרות, דרך טשטוש, דרך פטרולים ודרך לרכב משוריין – סה"כ שטח ברוחב שבעים עד מאה מטרים!

​גדר, גזלת משאבים וגירוש

​כאשר צה"ל וממשלת שרון טוענים כי גדר ההפרדה תופסת רק אחוז אחד משטח הגדה המערבית, כוונתם לבלבל את הציבור הישראלי ואת העולם על ידי התייחסות לשטח תשתית הגדר בלבד. גזלת המשאבים המשמעותית מתרחשת כמובן בשטחים שיישארו "כלואים" בין הגדר לבין הקו הירוק, ושיסופחו בפועל לישראל על כל עצי הזית, החממות, המטעים, שדות גידול הירקות ומקורות המים שלהם. שטחים אלו מהווים כ-25% מכלל שטח הגדה, ויגיעו לכ-45% (!) עם סיום בנייתה של הגדר המזרחית (ראו מפה). גדר ההפרדה תגזול יותר ממחצית האדמות החקלאיות הפלסטיניות, ותפקיע עשרות בארות מים בתפוקה של כארבעה מיליון קוב' מים בשנה (המשמשות גם כמקור המים היחיד עבור כפרים רבים). השליטה במקורות המים היא מניע משמעותי ביותר בקביעת תוואי הגדר, שהרי תחת אדמות אזור הצפון-מערבי של הגדה שוכן אקוויפר ההר – מאגר המים התת-קרקעי הגדול שמימיו זורמים גם לכיוון השפלה. מאגר זה מספק שש מאות מיליון קוב' בשנה, מתוכם כבר שואבת ישראל כחמש-מאות. בנוסף לכל זאת, ראוי לציין כי עד כה היה "צורך" לעקור מעל למאה-אלף עצי זית, מקור פרנסה עיקרי לפלסטינים, בשמה של ה"הפרדה".

​מעבר לגזלת משאבים, מהווה גדר ההפרדה נשק נוסף במאמץ הישראלי לשבירת ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש. תוכניותיהם של מאיר כהנא, רחבעם זאבי ודומיהם בדבר טרנספר של אוכלוסייה פלסטינית באמצעות משאיות אינן ברות-ביצוע במציאות העולמית הנוכחית. על כן שיכללה ממשלת שרון את מדיניות "הטרנספר השקט", השואפת לטיהור שטחים מאוכלוסיות לא-יהודיות באמצעים שאינם נשק קונבנציונלי ואינם מצטיירים (ומצטלמים) כאלימים וקטלניים. גדר ההפרדה מהווה שיא בטרנספר השקט, המתנהל זה זמן רב בצורת התנכלויות ביורוקרטיות (מזרח ירושלים), הרס מקורות המחייה (דרום הר חברון), מסעות הפחדה של מתנחלים (כפר ינון), ועוד. עד כה הביאה בנייתה של הגדר לעזיבתם, למעשה בריחתם, של מעל לעשרת-אלפים פלסטינים (בעיקר באזור קלקיליה), אשר ההפקעות וההרס הכרוכים בבנייתה פגעו, נטלו או צפויים ליטול את אמצעי מחייתם ופרנסתם. על פי הערכות ארגון בצלם, בניית הגדר תשפיע לרעה ישירות על חייהם של מעל למאתיים-אלף בני אדם לפחות.

​חשוב גם להזכיר כי משאביהם של אזרחי ישראל נפגעים אף הם מבנייתה של הגדר, הגוזלת מתקציב המדינה מיליארדי שקלים (כעשרה מיליון ש"ח לכל קילומטר!) אשר היה ניתן להשקיעם בסיוע אמיתי לחברה הישראלית, בייחוד ל-350 אלף המשפחות החיות כיום מתחת לקו העוני.

​הגדר, בעלי חיים ואיכות הסביבה

​לא פחות חשוב מכל המצוין לעיל, תהווה גדר ההפרדה מפגע אקולוגי משמעותי וארוך טווח, ותפגע גם ברווחתם וחייהם של מיליוני בעלי חיים. הגדר היא מחיצה נוספת בין הירדן לים (יחד עם גבול ישראל-ירדן וכביש חוצה ישראל) החותכת את אזורנו הגיאוגרפי לרצועות, מחריבה אזורי מחייה ומשבשת את דפוסי תנועתם והתפשטותם של בעלי חיים רבים, דבר הפוגע בין היתר גם בגיוון הגנטי ובפוריות שלהם. יתרה מזאת, עקב אובדן אדמותיהם צפויים פלסטינים רבים לעבור מגידולים צמחיים לחקלאות בעלי חיים, ולגידול אינטנסיבי יותר במשקים צפופים יותר, בהם סבלם של יצורים חשים אלו הכלואים, מנוצלים ונרצחים שלא בצדק יהיה נורא אף יותר מבעבר.

​עולם הצומח ייפגע גם הוא מגדר ההפרדה: פוריותה של האדמה ואיכות המים יינזקו, וכך גם איכות האוויר, עקב עקירתם ההמונית של עצים; סחף הקרקע, ייבוש והשמדת יבולים (הודות בעיקר להרס של יותר משלושים וחמישה אלף מטרים של צנרת מים) – כל אלו ונזקים נוספים שייגרמו כתוצאה מבניית הגדר יפגעו רבות במערכת האקולוגית של אזורנו.

​אזהרה: גדר ההפרדה אינה חלק מתהליך השלום – היא חלק מתהליך הדיכוי. ככזו, ברור שהיא לא תוביל לרגיעה כי אם לליבוי השנאה, הסבל והייאוש בקרב הצד המדוכא, דבר שרק יגביר את נחישותם, מספרם וכוחם של מבצעי הפיגועים ושל לוחמי הגרילה הפלסטינים.

הנסיון ההיסטורי מוכיח בבירור כי חומות מעולם לא פתרו דבר; לא החומה הסינית, לא חומת ברלין ולא הבנטוסטנים הדרום-אפריקאיים עשו זאת – סופה של "גדר ההפרדה" הישראלית להכשל גם היא. רק פתרון אמת, המתבסס על הכרה, צדק, חופש וכוח המו"מ במקום על כוחם של בולדוזרים וסיכולים, יקטין את האיבה והנכונות להרוג ולמות בשני הצדדים. כל עוד תשאר מדינת ישראל מדינת אפרטהייד גזענית וכובשת, לא החומה המפלצתית ביותר ולא כלי הנשק המתוחכמים ביותר בעולם יוכלו לספק בטחון לתושביה. הכיבוש וכמותו גם גדר ההפרדה מייצגים את ההגיון הצבאי, שאינו אלא סתירה עגומה במונחים.