משהו קטן על הקהילה ועל דיכוי מיני ומגדרי

הנה משהו שאנחנו אוהבות הרבה מאוד פעמים לשכוח: מצעד הגאווה הראשון לא היה מסיבת רחוב המונית וצבעונית במימון העיריות במרכזי הערים הגדולות בעולם, הוא לא היה אירוע תיירותי וצרכני עבור גברים הומואים לבנים ומבוססים כלכלית והוא לא נגמר בנאומים ועצרת. מצעד הגאווה הראשון היה מהומה אלימה בעיקר של טרנסג'נדריות, וגם הומואים עניים, ביסקסואליות ולסביות, בשכונה ענייה בניו יורק. הוא לא היה אירוע תיירותי, אלא מפגן זעם סוער ואלים של פלח לא קטן באוכלוסיה שנמאס להם לחיות בתור אזרחים סוג ב' ולחוות רדיפה, אפליה ואלימות על בסיס יומי. זה לא נגמר בעצרת או מסיבת חוף, אלא ב- 13 עצורות ועצורים, 4 שוטרים פצועים ומספר לא ידוע של פצועים בקרב המפגינות. מהומות סטונוול בשנת 1969 היו נקודת מפנה הן באיך שהממסד המדיני ראה את הלהט"בים והן באיך שהלהט"בים ראו את עצמן. אבל למרות שהתנועה הלה"טבית הצטמצמה לכדי להכיל רק הומואים ולסביות לבנים שתואמים היטב את התפקידים המגדריים שלהם בכל פרט אחר מלבד הנטייה המינית שלהם, ההתנגדות הלה"טבית מתחילת דרכה הייתה בעיקרה של טרנסג'נדריות, הומואים ולסביות רדיקליות, וביסקסואליות, והיא הייתה ענייה, אלימה, זועמת, ובלתי מתפשרת. וזה פרק שאסור לנו לשכוח.

 tumblr_m699w0masv1r4b11co1_400

הינה מה שהקפיטליזם עושה עם מה שמאיים עליו: קודם כל הוא מפעיל אמצעים אלימים ודיכוי על מנת לנסות למחוק את התופעה, ובמידה וזה לא עובד או משיג תוצאות הפוכות, הקפיטליזם מפעיל טקטיקה הפוכה, ופשוט מאמץ את פוטנציאל הסיכון והמרידה לחיקו ומרוקן אותו מתוכן אמיתי, הופך אותו לזרם צרכני ומדביק סטראוטיפים ואופנה על מנת להפוך את זה לפס יצור.

זה מה שהקפיטליזם עשה עם כל תנועת מחאה בהיסטוריה: ההיפים ותרבויות הנגד בשנות ה- 60, פאנק רוק בשנות ה- 70, התנועה הסביבתית, הטבעונות וזכויות בעלי חיים, וגם התנועה הלהט"בית. כל אלה הפכו מפוטנציאל אמיתי למרידה, מהפכה ושינוי רדיקלי לחלוטין של החברה, לזרמים צרכניים, אופנות, טרנדים ופסי יצור. ההיפים הוגחכו בכל צורה אפשרית, הסמים גמרו עליהם והם העדיפו לחפש אחר נהנתנות במקום שינוי חברתי. בסופו של דבר הם התבגרו, הקימו תאי משפחות גרעיניות ומונוגמיות והרצו באותן האוניברסיטאות נגדן הם הפגינו לפני עשור. המהפכה שלהם נכשלה בגלל שהם לא היו לחלוטין כנים עם עצמם, לא היה בסיס רדיקלי מספיק חזק לעקרונות שלהן, והן נכנעו לבורגנות ברגע שזאת דפקה בדלת.

גם פאנק רוק היה במקור כלי לשינוי חברתי, ולהקות כמו קראס וקונפליקט העלו עוד בשנות ה- 70 את זרם האנרכו פאנק על גל התודעה הציבורית והזרימו דם צעיר וחדש לתנועה האנרכיסטית ברחבי העולם. אבל גם הפאנק הפך בחלקו להיות תנועה צרכנית ואופנתית, כשחברות מוזיקה גדולות ו- MTV חטפו אותו והפכו אותו ללא יותר ממוזיקת קניונים, בהוכחה חד משמעית שמוזיקה ששואפת להיות חתרנית ומחאתית באמת לא יכולה להישאר במיינסטרים.

גם התנועה הסביבתית רוקנה מתוכנה המקורי, כשהיום להיות פעילה סביבתית אומר למחזר, לקנות בתעשיות שהן "ירוקות" ו"אקולוגיות" ולתמוך בתעשיות שמקדמות "אנרגיה ברת קיימא" במקום מלחמה חסרת פשרות בבסיס של חברה תעשייתית אובדנית לחלוטין שמכחידה 200 מינים של צמחים ובעלי חיים מדי יום ומשמידה בשיטתיות את פיסות הטבע הפראי האחרונות שנותרו על פני הכדור, והתנועה לזכויות בעלי חיים הפכה לשם קוד לזרם צרכני של מוצרים לתחליפי בשר ומוצרים מהחי במקום מאבק אקטיבי לשחרור בעלי חיים.

זאת טקטיקה שנעשה בה שימוש שוב ושוב על מנת להחליש תנועות חברתיות ולהפוך אותן ללא רלוונטיות, לעקר אותן מהשורש הרדיקלי שלהן ולהוריד את האיום שהן אכן ישנו משהו, מכיוון שכל עוד הדבר מוכל בידי הקפיטליזם, הוא לא מהווה איום על יחסי הכוחות והפירמידה החברתית והכלכלית שבעלי ההון והמדינה מנסים בכל כוחם לשמר.

התנועה הלה"טבית היא איום על הקפיטליזם, מאחר שהיא מאיימת על הבינאריה המגדרית שהיא הכרחית לצורך שימוש יחסי כוחות ותפקידים מגדריים שמחזיקים את השיטה הכלכלית על פיה, וגם להט"בים מאיימות על המבנה המשפחתי המסורתי, ועל כן הפוטנציאל הצרכני שלהן ותרומתן בגידול דורות חדשים של צרכנים שואפת לאפס. תפקידים מגדריים הם קריטיים להישרדות הכלכלה הקפיטליסטית, לא פלא שאנחנו מוצפות מכל כיוון בעשרות אלפי פרסומות, שלטי חוצות, תכתיבים חברתיים שמועברים בבצפר, בתקשורת, בשיחות משפחתיות, בכל מקום אפשרי, בתנועות שער של מגזיני אופנה, שמכתיבים לנו מעבר לכל ספק איך גברים צריכים להתלבש, להראות ולהתנהג, ואיך נשים צריכות להתלבש, להראות ולהתנהג.

בראש הפירמידה החברתית והכלכלית הזאת עומדים גברים לבנים, עשירים, והטרוסקסואלים שלא יכולים להרשות לעצמם שנשים יחשבו שהן חזקות ועצמאיות, ולא עדינות וכנועות ובכך ינסו לתפוס מוקדי כוח ולאיים על ההגמוניה, ושגברים יעזו להראות רגשות, כי אז כל פס היצור שלהם יתמוטט מיסודו. המבנה המשפחתי הגרעיני, המונוגמי, וההטרוסקסואלי הוא מקודש, עקב הפוטנציאל הריווחי הגדול שלו; זה פס יצור לצרכנים. זאת הנורמה, ככה משפחות צריכות להראות, כל דבר שסוטה מאיך שהקפיטליזם רואה את הדברים, יענש על ידי החברה.

אחרי שהקפיטליזם והממסד המדיני רדפו להט"בים וניסו לדכא את התנועה באלימות (מערכת החוק האמריקאית איפשרה ענישה לא פרופורציונאלית לכל מי שההתנהגות שלה נחשבה "סוטה", פשיטות של המשטרע על ברים להטבא"קים היו תכופות, הבולשת הפדרלית ביצעה מעקבים אחר מי שנחשד בהתנהגות "לא הטרוסקסואלית"),  וזה לא רק שלא צלח, אלא הביא להתקוממות אלימה ואמיצה נגד המערכת, שינוי בטקטיקה היה נדרש; מעכשיו, השתנו חוקי המשחק, ואם הקפיטליזם לא יכול להמשיך לרדוף להט"בים, הוא פשוט יאמץ את התנועה לחיקו, יתן לה זכויות מעוגנות בחוק, יעקר אותה מכל תוכן רדיקלי ומהפכני ויהפוך אותה ל"נורמלית".

הומואים ולסביות זה בסדר גמור, כל עוד הם משרתים את החברה ההטרונורמטיבית, מתחתנים כמו כולם, משרתים בצבא כמו כולם, מקימים תאי משפחות נורמטיביות כמו כולם, עובדים כמו כולם, צורכים כמו כולם. התנועה הלהט"בית חלדה מלהיות תנועה מחאתית ומהפכנית שמאיימת על הנורמה ועל הקודים החברתיים ההטרונורמטיבים והפכה להיות תנועה צרכנית, מסיבות רחוב החליפו את המחאה והזעם, נוצר פס יצור להט"בי אופנתי שלם, והתנועה המיינסטרימית כולה החלה להתפרס מול הנורמה: אין מחאה נגד הטרדות רחוב, אלימות מצד רשויות החוק, החברה ההטרו נורמטיבית, מחיקת הזהות שמי שחורגת מהנורמה עוברת יום יום, כל אלה נעשו נושאים שוליים, כיום הדאגות שלנו זה האם נוכל להתחתן כמו כולם, האם נוכל לשרת בצבא, האם נוכל להוכיח לסטרייטים שאנחנו בדיוק כמו כולם ושאין לנו קרניים, אנחנו נורמליים. הפוטנציאל המהפכני, הרדיקלי והמחאתי של התנועה נמחץ. הומואים לבנים ומבוססים כלכלית החלו לייצג את התנועה בנאומים בעצרות ובשירים ברדיו ובטלוויזיה, דוחקים הצידה את כל מי שמאיימת על ההגמוניה המונוסקסיסטית וההומונורמטיבית, כולל מי שהפכה להיות מופלית בתוך הקהילה שלה עצמה: ביסקסואליות נדחקות הצידה ונמחקות על ידי הקהילה הגאה בגלל שמשיכה ליותר ממין אחד מאיימת על הדיכטומיה המינית, טרנסיות וטרנסים מהווים איום על החלוקה המגדרית והסיס-סקסיזם ולכן הם מודרות מתוך הקהילה, ועל ג'נדרקווירס, חסרות מגדר, א-מיניות ונטיות מיניות ומגדריות אחרות אין דיבור בכלל; כשמה המיינסטרימי של התנועה הלה"טבית, היא הפכה לתנועה ההומולסבית, לא יותר.

העלון הזה הוא ניסיון להציל את האלמנט הרדיקלי שנשאר בתנועה שלנו: אנחנו לא צריכות להיטמע בחברה ההטרונורמטיבית! אנחנו לא צריכות לשאוף להיות נורמליות! אנחנו לא צריכות להתחנף בפני חברה הטרונורמטיבית, פטריארכית, דכאנית, בינארית-מגדרית, דיכטומית ומשעממת. אנחנו לא צריכות נישואים חד-מיניים, זכות לאמץ ילדים, זכות לשרת בצבא, וזכויות אחרות – כי אנחנו לא צריכות להתאים את עצמנו לדרישות החברה מאיתנו! אנחנו לא צריכות להשתנות למען החברה, החברה היא זו שאמורה להשתנות למעננו, ואם היא לא מוכנה לעשות את זה, אנחנו צריכות לרסק את החברה הזאת ולבנות את החברה החדשה שלנו תחת ההריסות שלה! זאת הכרזת מלחמה, אינתיפאדה מגדרית חסרת פשרות על כל תכתיב חברתי שכובל אותנו ואת הזהויות שלנו מאחורי חומת ברזל של דיכטומיה, אפליה ובינאריות. הנשקים שלנו במלחמה הזאת הם הדמיון, הזעם, המוטיבציה, האחדות, שיתוף מאבקים עם תנועות חברתיות אחרות שנאבקות נגד הקפיטליזם והמדינה, והרדיקליות הבלתי מתפשרת שלנו! זאת קריאה רשמית ליצור קהילה אלטרנטיבית, רדיקלית, מחאתית, מכילה, סולידרית, ובועטת!

GO QUEER!

 tumblr_m1ahm66nLx1r42luxo1_1280

יש משהו נפלא שקורה כשאנחנו משחררות את עצמינו ואת הזהות שלנו לחלוטין ונותנות לדברים לזרום בדיוק לפי איך שאנחנו רוצות ולא לפי איך שאמרו לנו או הכתיבו לנו: אנו מגלים שאנו יכולים לקום בתור גבר בבוקר וללכת לישון בתור אישה בלילה. אנחנו יכולות להמציא מגדר חדש רק שלנו. אנחנו יכולים גם לא להיות שום דבר. אנחנו יכולים להיות הומואים מתי שאנחנו רוצים, לסביות, ביסקסואלים, לא מוגדרים, א-מיניות, חדי קרן עם כנפיים, שום דבר מכל זה, הכל פתוח בפנינו ברגע שאנחנו משחררות את עצמנו באמת ונותנות לדמיון לזרום!

קוויריות היא המסוגלות להוציא את עצמינו ממסגרות והגדרות שאולי לא עובדות עבורנו כל הזמן, ולהיות פתוחים להחלטת הרגע. כולנו סערת רגשות, כולנו א/נשים מורכבים ומרתקים ומדהימים ואצל כולנו קורים דברים בראש כל הזמן ותוויות מגדריות ומיניות מוגדרות מראש מקורן בהבניות חברתיות שהן על פי רוב דיכטומיות ודכאניות. יהא זה מניפסט של חופש, נזילות, בלאגן מוחלט ומלחמת חורמה בשעמום: אנחנו מחליטות לא להחליט! אנחנו לא מבולבלים, לא אבודות, ובשום אופן לא נורמליות: מתי בפעם האחרונה חגגנו את הצבעוניות שלנו כמו שאנחנו באמת רוצות? מתי בפעם האחרונה נתנו לרגשות שלנו להחליט מה אנחנו באמת רוצות, במקום לשחק דמות? אנחנו מזמינות אתכם ואתכן להשאיר מאחור את התפקידים שהחברה הכתיבה עבורכם, ולהצטרף אלינו למסע לתוך עצמכם! מה שאתם עלולים לגלות יכול להדהים אותכן, להעצים אותכן, אולי תרגישו ששיקרו לכם כל החיים, אבל מה שבטוח שלא יאונה לכם שום רע, כי ברגע שאנחנו משחררות את עצמנו לחלוטין אנחנו מגלות חלקים בתוכנו שחשבנו שאיבדנו לנצח. מעבר לפחד נמצאת החירות, אתם יכולים להושיט יד ולקחת אותה?

genderbinary1