השחרור צריך לאפשר לאשה להיות אנושית במלוא מובן המילה. הוא צריך לפתוח בפניה עולם שיהיה רחב דיו בעבור כל מה שכמה בקרבה לביטוי ולפעולה. יש לשבור את כל המחסומים המלאכותיים, ולפנות מן הדרך לחירות גדולה יותר את העקבות שהותירו מאות שנים של כניעות ועבדות.

הישועה תבוא מן הצעידה הנמרצת קדימה, לעבר עתיד בהיר וטוב יותר. עלינו להשתחרר ממסורות ומנהגים ישנים הבולמים את צמיחתנו. התנועה לשחרור האשה עשתה עד כה רק את הצעד הראשון בכיוון הזה. צריך לקוות שהיא תאזור את הכוח לעשות צעד נוסף. הזכות להצביע והשוויון בזכויות האזרח הן מטרות ראויות, אך השחרור האמיתי לא מתחיל בקלפיות וגם לא בבתי המשפט. הוא מתחיל בתוך נפשה של האשה. ההיסטוריה מלמדת אותנו שכל מעמד מדוכא שהשיג שחרור אמיתי מאדוניו עשה זאת בכוחות עצמו. האשה צריכה ללמוד את השיעור הזה ולהבין כי היא תהיה חופשיה כמידת החופש שיהיה בכוחה להשיג. על שום כך חשוב הרבה יותר שהיא תתחיל בתיקון פנימי, ותשתחרר מעול הדעות, המסורות והמנהגים הקדומים. הדרישה לשוויון זכויות בכל תחום של החיים היא צודקת והוגנת, אבל אחרי ככלות הכל, הזכות הגדולה ביותר שמעניקים החיים היא הזכות לאהוב ולהיות נאהב. השחרור החלקי של האשה יושלם רק משעה שייפטר מן התפישה המגוחכת, שעל פיה להיות נאהבת, להיות לאהובה ולאם, פירושו להיות שפחה חרופה. הוא יהפוך לשחרור מלא ואמיתי רק משעה שיניח מאחוריו את הרעיון הנלעג הגורס כי הגבר והאשה מייצגים שני עולמות מנוגדים, השרויים בעוינות תמידית.

אסופה של חמישה מאמרים של אמה גולדמן, בהוצאת פרדס, להורדה בקובץ PDF >