תרבות אונס היא עידוד אגרסיביות מינית של גברים. תרבות האונס היא התייחסות לאלימות כאילו היא סקסית ולמיניות כאילו היא אלימה. תרבות האונס היא יחס לאונס כאילו היה מחמאה, כאילו הוא ביטוי לתשוקתו הבלתי-נשלטת של גבר בריא על ידי אישה יפה, שאינו יכול לעמוד בפיתוי לקרוע לה את החולצה או לזרוק אותה על קיר, או גדר ברזל, או על מכסה מנוע, או על המיטה, או למשוך לה בשיער, או כל דימוי אחר מתוך מליוני היצוגים של מריבה-זיון בסרטים או בטלוויזיה או על כריכות של רומנים רומנטים שמציגים דחפים אלימים בתור חלק בלתי נפרד ממיניות (סטרייטית).

תרבות האונס זה כשאחת מכל שלוש נשים נתקפת מינית במהלך חייה. תרבות האונס זה כשאפילו לא מדברים על זה שנשים רבות נתקפות יותר מפעם אחת במהלך חייהן. תרבות האונס זו הצורה שבה הפחד המתמיד מתקיפה מינית משפיע על תנועות של נשים בחיי היומיום. תרבות האונס זה להגיד לבנות ונשים להזהר ממה שאנחנו לובשות, מאיך שאנחנו לובשות, משפת הגוף שלנו, מאיפה שאנחנו הולכות, מתי שאנחנו הולכות, עם מי אנחנו הולכות, במי אנחנו בוטחות, ממה שאנחנו עושות, איפה אנחנו עושות ועם מי אנחנו עושות את זה, מה אנחנו שותות, כמה אנחנו שותות, האם יצרנו קשר עין, האם אנחנו לבד, אם אנחנו עם זר, אם אנחנו בקבוצה, אם אנחנו בקבוצה של זרים, האם חושך, אם אנחנו באיזור לא מוכר, אם אנחנו נושאות איתנו משהו, איך אנחנו נושאות אותו, איזה סוג של נעלים אנחנו נועלות למקרה שנצטרך לברוח, איזה תיק אנחנו סוחבות, אילו תכשיטים אנחנו עונדות, מה השעה, מה הרחוב, איזו סביבה זו, עם כמה אנשים שכבנו, עם איזה סוג של אנשים אנחנו שוכבות והאם זה בתשלום, מי החברים שלנו, למי נתנו את המספר שלנו, למי נתנו להכנס הביתה, לבדוק לפני שאנחנו פותחות את הדלת, לגור עם שותפה, ללמוד הגנה עצמית, תמיד לשים לב ולהיות עירניות, תמיד לשמור על עצמנו, תמיד לשים לב לסביבה ולאנשים ולא לשכוח אף לא לרגע לבל יתקפו אותך ואם לא מילאת אחרי כל החוקים אז מה שקרה הוא אשמתך.

לקריאת הטקסט המלא בבלוג "שחור-סגור" >