כולנו פליטים – מזרחים, אשכנזים, אתיופים, רוסים ופלסטינים. ההסתה הגזענית מול הפליטים בתל-אביב (המתוארים שוב ושוב כ"אפריקאים", ללא ארצות מוצאם, או כ"שחורים") מזכירה לנו את ההסתה הגזענית בעבר ובהווה כנגדנו; הטענות על תרבות של אלימות, שתייה ופשיעה הופנו ומופנות כנגד כל הגירה שהגיעה למדינת ישראל עוד לפני קומה. נסיונות הממסד לתאר את מצוקת התושבים כנגזרת יחידה של המהגרים החדשים, כמו גם שיסויים זה בזה בעוד האחראים האמיתיים למצב צופים מהצד, עתיקים כימיו של הממסד. גם אותנו אפיינו כאלימים וכאנסים, וכך למשל דוד בן-גוריון ב-1950 אמר על העולים היהודים מארצות ערב שצריך: "לחנך את הצעיר, שבא מארצות אלו לשבת בבית הכסא כמו בן אדם, להתרחץ, לא לגנוב, לא לתפוס נערה ערבית לאנוס אותה ולרצוח אותה"; אנחנו רואים כיצד מועדונים לא מכניסים מזרחים ואתיופים, ובעלי דירות לא מוכנים להשכיר דירות לאתיופים וערבים; אנחנו זוכרים שאם מחליפים את המילה "אפריקאים" למילה "יהודים" ומתרגמים חלק מן המשפטים שנאמרו בהפגנה לשפות אירופאיות, הם יזכירו באופן מעורר חלחלה את האנטישמיות האירופית; בדבריה של מירי רגב על המסתננים כסרטן בגופנו אף אין צורך לשנות את המילים לפני תרגומן ללשונות אירופאיות.

ברור לנו שהמסיתים מקרב הפוליטיקאים ואנשי התקשורת מבקשים לגרש את הפליטים כדי שהם יוכלו לשכוח מהשכונות שלנו כפי ששכחו מהן עד בוא הפליטים, ולא כדי לתקן את מערכת החינוך הקורסת, את הדיור הציבורי המיובש, את מצב התעסוקה המדרדר לשכר רעב בעבודות קבלן. אנחנו מציעים דרך אחרת, דרך של מאבק משותף שלנו, תושבי השכונות, ושל הפליטים – כנגד מי שחומסים את כבודנו ואת עמלנו, ומבקשים להשאיר אותנו בעוני מדכא, תוך כדי שהם משסים אותנו זה בזה, ומתוך תביעה לצדק כלכלי, חברתי ואנושי לכולנו.

לקריאת הטקסט המלא באתר המעברה >