הבעיה של דרום תל אביב היא לא "מסתננים", אלא הון-שלטון ומיליטריזם ישראלי

תושבי דרום תל אביב לא נאבקים בפליטים, אלא בהתקפה הנאו-ליברלית על החיים שלהם; מדינת ישראל מחמשת רצח עם ומטפחת קשרים עם משטרים אפלים ודכאניים ביבשת האפריקאית, ואז מזניחה, מתעלמת, זורקת לשכונות מצוקה, כולאת ומגרשת את הפליטים שבורחים מהזוועות שקורות תחת המשטרים האלה. במקביל, היא, עיריית תל אביב ועסקני נדל"ן משתמשים במבקשי המקלט האלה בתור שעיר לעזאזל לכל האפליה רבת השנים בשכונות דרום תל אביב, ובתור מסך עשן לפרויקטים של ג'נטריפיקציה שישנו לחלוטין את המרחב של השכונות, ידחקו החוצה את האוכלוסיה הותיקה וימקמו אותה בתור שכונה יוקרתית לתושבים רווחיים יותר. דרום תל אביב זה סיפור של אינטרסים של צה"ל, תעשיות נשק, טייקונים, כרישי נדל"ן ורשויות מפוקפקות ומושחתות שחוברות יחד על מנת לפרק את מעמד הפועלים הישראלי מבפנים ולהפריט לחלוטין את המרחב הציבורי שלנו, ואיך התקווה היחידה שנותרה לנו היא סולידריות ומאבק משותף.

בסביבות שנת 2006 מדינת ישראל הקדימה את רוב העולם המערבי ונכנסה באופן רשמי ל"משבר הפליטים" העולמי. בערך עשור לפני שתעמולת ההפחדה ושנאת הזרים תפקוד את אירופה עם "משבר" דומה משלה, החלו לעבור את הגבול בסיני ולהיכנס לתחומי מדינת ישראל עשרות אלפי פליטים, בעיקר מאריתריאה, מדינה שמתרחשת בה דיקטטורה אכזרית, שירות צבאי לכל החיים, כליאה ועינויים של מתנגדים פוליטים, איסור חופש המחאה, הגבלת העיתונות וכן הלאה- מה שהביא את האו"ם לכנות אותה "צפון קוריאה של אפריקה", וסודאן- מדינה שמתבצע בה טבח שהגיע למימדים של רצח עם. אנחנו לא הולכים לפרט מה קורה במדינות המוצא של הפליטים האלה, יש מספיק כתבות שעושות את זה, לאומת זאת ננסה להתמקד בהשפעות המקומיות של הפליטים שנמצאים כאן על הפוליטיקה המקומית- בעיקר איך בעשור האחרון הם היו כלי בידי הקפיטליזם הנאו-ליברלי והציונות לפירוק מעמד הפועלים המקומי, בעיקר יכולת ההתארגנות שלו, הקהילות שלו, והשכונות שלו, ובהמשך- הסחף שלו מפוקוס מעמדי ואתני לפשיזציה לאומנית וגזענית, וכיבוש שכונות דרום תל אביב בידי עסקני נדל"ן וטייקונים בדרך לג'נטריפיקציה של כל האיזור והשלמה של עוד נקודה בדרך ליעד הנכסף של עיר לעשירים בלבד.

כדי לנסות לפזר את מסך העשן צריך לנסות להבין את הבעיה בכמה מישורים; הקשר של מדינת ישראל ותעשיות נשק שלה עם המשטרים של המדינות מהן הפליטים ברחו (כחלק מהיסטוריה כללית וארוכה של ישראל ותעשיות הנשק משטרים בעייתיים, בלשון המעטה), אופן הטיפול של המדינה בפליטים שהגיעו לכאן באופן שריכז אותם בשכונות המצוקה, הכביד על האוכלוסיה המקומית ויצר מתיחות, הרקע של דרום תל-אביב בתור פנינת נדל"ן ששווה מיליארדים והתוכניות לגבי כל האזור, והיכולת של קפיטליזם ופשיזם לעבוד יד ביד כדי להסית קהילות עניות אחת נגד השניה ולזרוע חורבן ושנאה במקום בו יכולה להיות סולידריות ופעולה משותפת.

שם

הסודנים והאריתראים אינם מבקשי המקלט הראשונים והיחידים בישראל. כולנו מכירים את הסיפורים הרומנטיים של בגין עם הפליטים הויאטנמים בשנות ה70, וגם כיום יש בישראל פליטים גאורגים, אוקראינים וממדינות אפריקה שונות. מה שמייחד את הסודנים והאריתראים זה הטיפול, או יותר נכון, חוסר הטיפול של המדינה בהם. המדינה בחרה להתעלם באופן עקבי מבקשות המקלט שלהם, ואחוזי ההכרה בהם כפליטים הם מהנמוכים בעולם. לצורך השוואה, אחוז ההכרה בעולם באריתראים כפליטים עומד על 84 אחוזים. לגבי סודנים מדובר על כ- 64 אחוזים. בישראל, לגבי שתי האוכלוסיות האלה מדובר על פחות מאחוז. יותר מזה- אריתראים שבקשות המקלט שלהם נדחו בישראל וגורשו "מרצון" לרואנדה בעבר והצליחו להגיע לאירופה קיבלו שם מעמד פליט. היחס של ישראל רווי סתירות לחלוטין- הסיבה העקרית שהם לא גורשו חזרה לארצות המוצא שלהם עד עכשיו, וגם כשיש דיבור על גירוש זה תמיד למדינה שלישית- זה כי המדינה עצמה מודה שלהחזיר אותם לסודן ואריתריאה זה סכנת מוות. כלומר המדינה מודה שהם פליטים, אבל לא עושה שום דבר כדי לאשר את בקשות המקלט שלהם, לתת להם זכויות פליטים ומקלט עד שתחלוף הסכנה בארצות המוצא שלהם והם יוכלו לחזור, מכריזה שהם 'מסתננים', ומפקירה אותם לחיי נתינים חסרי זכויות שחיים על זמן שאול ומכבידים על האוכלוסיה המקומית בקרבה הם מרוכזים.

השאלה שחייבת באופן טבעי להישאל היא למה. יש כמה תשובות אפשריות. כשחוקרים את היחסים של ישראל עם המדינות האלה מגלים מערכות יחסים סבוכות שכוללות מיליטריזם ציוני ואינטרסים צבאיים, ותעשיות נשק שמגלגלות מיליונים על חשבון סבל של האוכלוסיה המקומית.

ישראל ואריתריאה מקיימות יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2012 התחילו לזרום דיווחים על בסיסים צבאיים של ישראל באריתריאה. זה אגב, למרות שמועצת הביטחון של האו"ם הטילה על אריתריאה אמברגו נשק וסנקציות עקב הפרות זכויות אדם חמורות. בשנת 2016 דווח שישראל השלימה הקמת תחנת ההאזנה על הר אמבה סאווארה, למטרות מעקב אחר פעילות ימית ואווירית בים האדום, בעיקר של גורמים איראניים, וכן שימוש בנמל אריתריאה. במילים אחרות; בזמן שרוב העולם רואה בחומרה את הפרות זכויות האדם והרדיפה האכזרית של המשטר האריתראי את אזרחיו, מנתק קשרים עם המדינה ומטיל עליה סנקציות, מדינת ישראל מטפחת את היחסים שלה איתה ומקימה שם בסיסים צבאיים ובסיסי מודיעין. בהינתן הרקע הזה, אפשר קצת יותר לדמיין למה ישראל לא רוצה לקלקל את היחסים שלה עם המשטר הזה.

היחסים עם סודן מטרידים לא פחות. בשנת 2004 מגיעים דיווחים על נשק ישראלי באזורים מוכי אסון ומלחמות אזרחים בסודן, בעיקר חבל דארפור. הלחימה בדארפור הגיע לרמה של רצח עם מכוון ושיטתי של ממשלת סודן והג'נג'וויד- מיליציות ערביות חמושות, נגד השבטים האפריקאים הילידיים. הפצצות מהאוויר, שריפת כפרים, הרעלת בארות, אונס המוני, טבח חסר הבחנה- אלה רק חלק משיטות הלוחמה של ממשלת סודן ומיליציות הג'נג'וויד נגד האוכלוסיה המקומית. כאילו זה לא מספיק שסוחרי נשק ישראלים נתפסו מבריחים כלי נשק ישראלים לקבוצות המורדים האלה, הם גם טענו בחקירתם שנציגי המורדים הסודנים התאמנו בישראל. המידע באופן טבעי לא מאושר ואי אפשר לאמת אותו אבל דו"ח של האו"ם שמאשר תפיסת רובי גליל ותבור בידי המיליציות האחראיות לטבח בדארפור אמור להספיק לכל מי שרוצה להבין מה קורה פה.

זה ממשיך- אחרי התפצלות סודן והקמת המדינה של דרום סודן בשנת 2011, פרצה במדינה מלחמת אזרחים עקובה מדם החל משנת 2013. הסכסוך עקר 2.5 מיליון אנשים מבתיהם, רצח עשרות אלפים, שרף מאות כפרים, גייס בכפייה עשרות אלפי ילדים והשתמש באונס בתור נשק. הקהילה הבינלאומית הכריזה אמברגו נשק על המדינה החדשה, מה שלא הפריע לנשק ישראלי למצוא את עצמו גם שם. רובי גליל נתפסו לא פעם במעשי הטבח. בניגוד ליחסים עם המיליציות בדרפור, כאן המדינה לא רק שלא עושה מספיק מאמצים להסתיר את המידע הזה, אלא לחלוטין מתגאה ביחסים שלה עם דרום סודן. תערוכות וכנסים של התעשיה הבטחונית בשיתוף עם משלחת נציגים מדרום סודן נערכות בגני התערוכה. מעבר לזה, ישראל לא רק מחמשת, אלא גם מעורבת באימון כוחות הצבא של המדינה, שכוללים ילדים-חיילים שגוייסו בכפייה.

זאת לא תהיה הפעם הראשונה שישראל תמכור נשק למקומות מפוקפקים. ישראל מדווחת לאו"ם על מכירת נשק לחמש מדינות בלבד, כשבפועל מדובר על כ- 130 מדינות. רוב המידע מעומעם ומוסתר. נשק ישראלי כבר הספיק למצוא את עצמו בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, רואנדה בזמן רצח העם, וסרביה בזמן מלחמות הבלקן. זה נראה שכל עוד אפשר להרוויח מזה כסף, אין שום מעצור מוסרי שימנע מהתעשיות האלה למכור נשק למשטרים הכי אפלים ולשתף פעולה עם המיליציות הכי רצחניות. זאת מנטליות קפיטליסטית שתבטא את עצמה גם בדרום תל אביב מאוחר יותר, ותכף נגיע לזה: חיי אדם שווים כקליפת השום מול רווחים של תאגידים, תעשיות חזקות, עסקי נדל"ן וטייקונים. טבח המוני, רציחות עם, משטרים דיקטטורים אכזריים, השתלטות תאגידית על שכונות, משפחות שלא עומדות ביוקר המחיה ונדחקות החוצה לטובת אוכלוסיה חזקה יותר- זה כלום אם אפשר להרוויח מזה כמה דולרים.

סיכום זריז עד עכשיו: מדינת ישראל, הצבא שלה ותעשיות הנשק שלה תורמות באופן ישיר למלחמות אזרחים, רציחות עם ומשטרים אפלים. אלה בתורם מייצרים מיליוני פליטים שמתפזרים ברחבי העולם, וחלקם מוצאים את עצמם כאן, בישראל. מהרגע שהם הגיעו לכאן הם מוזנחים, בקשות המקלט שלהם נדחות, הם מרוכזים בשכונות מצוקה, וקמפיין הסתה גזעני בלתי פוסק מציג אותם כמסתננים ופולשים. מצד שני, הם לא מגורשים חזרה למדינות המוצא שלהם, כי זה סכנת חיים עבורם, אותה סכנה שהמדינה עצמה עזרה ליצור. מבולבלים? גם אנחנו. מוטרדים? יש עוד.

 

פה

נחזור לדרום תל אביב. מה שקורה כרגע לא קורה בוואקום ולא תופעה חדשה. ההיסטוריה של העיר תל-אביב היא היסטוריה של קהילות פועלים שנאבקות על מקומן מול דחיקה עיקשת החוצה על ידי בעלי הון. הסיפורים של שכונת שבזי שהפכה לנווה צדק, כרם התימנים, פלורנטין, כפר שלם וגבעת עמל הם סיפורים של התקפה נאו-ליברלית על קהילות מעמד פועלים, בעיקר ממוצא מזרחי. ג'נטריפיקציה הרבה פעמים עובדת כך: ערך של שכונה מסוימת יורד למינימום האפשרי, הרבה פעמים על ידי הזנחה מכוונת מצד הרשות המקומית, מה שמאפשר למשרדי תיווך וכרישי נדל"ן לקנות אדמות ונכסים בזול, ואז אוכלוסיה לבנה, צעירה ויותר עמידה מתחילה לזרום פנימה, אופי השכונה משתנה בהדרגה, ערך הנכסים עולה, ובסופו של דבר מופיעים המגדלים ופינוי התושבים. זה יכול להסביר מה קורה בנווה שאנן, שכונה שנראה שעשו בה הכל כדי לשבור את הרוח של האוכלוסיה המקומית ולפרק לחלוטין את הקהילה שהייתה שם. החל מהתחנה המרכזית, מפגע סביבתי וחברתי שהפך את השכונה למזוהמת, רועשת ומסדרון מעבר, דרך גלי העובדים הזרים שרוכזו כולם בשכונה בשנות ה-90, וגלי הפליטים ומבקשי המקלט בעשור האחרון. שכונה שתוכננה להכיל כמה אלפי אנשים, מאכלסת כיום עשרות אלפים. התשתיות קורסות, הצפיפות בלתי אפשרית והמתיחות הורגת.

בספרה 'דוקטורינת ההלם', נעמי קליין מספרת איך הקפיטליזם הגלובלי מנצל אסונות כדי להפיק רווח. לדוגמא אחרי שצונאמי הכה בחופי אסיה, אלה נמכרו לכל המרבה במחיר. או תושבים בניו אורלינס אחרי שסופת טורנדו הכתה בשכונות שלהם, גילו שבתי הספר, בתי החולים והדיור הציבורי לא יפתחו מחדש עוד לעולם. או מלחמות הנפט בעירק אחרי הפיגוע במגדלי התאומים. טרגדיות אנושיות והלם ציבורי הם מתנה לתאגידים, שמשתמשים בהם על מנת לקדם שינויים חברתיים חסרי תקדים שלא היה ניתן להעביר ללא זה. מנקודת המבט הזאת, האסונות שעל הפרק- הן של הפליטים הבורחים מזוועות, והן של תושבי השכונות שנאבקים במציאות כלכלית שמאיימת למוטט את הקהילות שלהם ולדחוק אותם החוצה ללא הרף (וקוראת להם 'פולשים' אם הם בורחים להישאר)- זה מסך העשן המושלם לסיפור הרקע שלא זוכה לתשומת לב מספקת בתוך כל ההמולה הגזענית- השלמת ההשתלטות התאגידית על המרחב העירוני, אובדן היכולת שלנו להתארגן ולעבוד יחד, וההשתוללות הרצחנית של תעשיות הנשק הישראליות באזורי זוועה ביבשת קרובה-רחוקה. סימון אוכלוסיות זרות ו'אחרות' בתור שעיר לעזאזל, האויב של השכונות, גם אם הן עצמן קורבן של אותה מדיניות- זה אותו טריק פשיסטי קלאסי, להסית עניים אחד נגד השני, שנתעסק בלריב במקום לעבוד יחד נגד האויבים האמיתיים שלנו, אותו ממסד שהפלה את האזור הזה של העיר שנים ועשורים לפני שכף רגל של פליט סודני או אריתראי דרכה פה.

הגירוש (גם של הפליטים וגם הג'נטריפיקציה) זה ביטוי של קפיטליזם במרחב הציבורי, והגזענות כלפי פליטים זה מנטליות נאו-ליברלית שזולגת לחברה האזרחית. חשוב להדגיש בכל פורום אפשרי שמבחינת עסקני הנדל"ן והטייקונים הבוחשים באדמה שוות המיליונים של דרום ת"א, הגירוש הוא לכולם, הם לא מבחינים בין ישראלים לזרים. כך גם צריכה להיות ההתנגדות שלנו. הפתרון היחידי מול תעמולת ההסתה וההפרד ומשול, הנשק הכי חזק שלנו צריך להיות התארגנות אנטי-פאשיסטית של ישראלים תושבי השכונות, פליטים, מהגרים, ובני ובנות ברית- נגד הגזענות, הגירוש והג'נטריפיקציה. סולידריות ומאבק משותף זה הכוח שלנו. אנחנו חיות יחד, אנחנו נאבקות יחד, עד לכינון חברה צודקת והגיונית יותר. עד אז יש לנו הרבה עבודה לעשות.

למעקב אחרי ההתנגדות לגירוש ניתן לבדוק את עמוד הפייסבוק שלנו, ולהירשם לעדכונים כאן באתר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s