אם תרצו והפשיזציה של האקדמיה

ארגון "אם תרצו" החל לאחרונה לדרוש מהאקדמיה להכיר בשירות מילואים צבאי כמקנה נקודות זכות אקדמיות, כמו קורסים מן המניין.

מדובר באותה תנועה פשיסטית שבשנה שעברה דרשה להפסיק התנדבות של סטודנטים בארגוני זכויות אדם, במסגרת תכנית של מרכז מינרבה לזכויות אדם שהקנתה נקודות זכות על ההשתתפות.

מרכז מינרבה הוא מרכז אקדמי שעוסק בחקר אקדמי של זכויות אדם, אחד מעמודי התווך של הרוח האקדמית. למרות היותה של האקדמיה מוקד של כוח חברתי-מעמדי וכלי דיכוי חברתי לא קטן שלרוב שומר כלים של חינוך, השכלה, למידה ואינטלקטואליות מידי מעמדות נמוכים יותר, דווקא היסוד הספציפי הזה, כמה ליברלי שלא יהיה, הוא שאפשר את הביקורת המתמדת של האקדמיה כלפי עצמה והתפתחות של אקדמיה מעורבת שלוקחת אחריות פוליטית על הכוח והמעמד שלה – סטודנטים ומרצים ששובתים ומפגינים, אנשי אקדמיה שמפעילים מהכוח וההשפעה שלהם במאבקים למען אנשים עובדים, תושבי פריפריה וכן הלאה. גם אם זה לא קורה הרבה – המצב בישראל, שהוא נדיר – בבסיס הרעיונות האלה עומדים העקרונות ההומניסטים הליברלים של האקדמיה (לטוב וגם לרע).

הצבא, לעומת זאת, לא רק שהוא לא חלק מהאקדמיה אלא שהוא ההיפך הגמור ואנטי-תזה – מערכת שכל מאודה הוא הפעלת כוח ואלימות. יותר מזה, לא רק שצבא לא סובל ביקורת וחשיבה עצמאית, הוא מדכא אותה באופן אקטיבי ומעניש את מי שמעז לחטוא באחד מאלו.

ארגון שרוצה לבטל השתתפות במסגרת של זכויות אדם לטובת תגמול השתתפות במסגרת צבאית הוא לא רק אנטי-אינטלקטואלי ואנטגוניסטי כלפי מחשבה עצמאית ביקורתית, הוא ממש מקדם התרחבות של המרחב התודעתי הצבאי גם לספירות אזרחיות ובמקרה הזה, באופן צורם במיוחד, אל מרחב שערכיו עומדים בניגוד גמור לערכים ולמהותו של הצבא. מדובר פה במיליטריזציה של האקדמיה – ניסיון של גיוס המוסד האקדמי לשירות אינטרסים צבאיים לאומיים, בדיוק מתוך ההבנה שהאקדמיה היא מוקד כוח.

במובן הזה מדובר בפשיזם בצורה הכי קלאסית שלו: סלידה ובוז לאינטלקטואליזם, אנטי-אינטלקטואליזם, מיליטריזציה של מרחבים אזרחיים וגיוס של שכבת האינטיליגנציה (כמו גם גיוס האמנות) לאינטרסים הצבאיים-לאומיים של המדינה. ככה נעשה באיטליה של מוסוליני, בספרד של פרנקו, בגרמניה הנאצית ותחת שלטון החונטות הצבאיות הדרום אמריקאיות – כולם, בצורה זו או אחרת השתלטו, הכפיפו וגייסו את האקדמיה כמוקד כוח על מנת להגביר את ריכוז הכוח בידי השלטון וצמצום הביקורת וכך גם את יכולת ההתנגדות.

אמנם האקדמיה אינה בדיוק מעוז אחרון של טוּב ואידיאליזם אוטופיים – היא מוקד כוח שמשרת סדר חברתי קיים ובתוכו גם המדינה ומוסדותיה, החומריים והתודעתיים. אבל המהלך שנראה פה הוא ניסיון לחסל גם את היסוד שבזכותו עוד עומדת זכות כלשהי לאקדמיה כמקור, כמגן או כעוגן לחירויות מסוימות, הגם מוגבלות.

כאנרכיסטים אנחנו שואפים לא רק להשאיר את הצבא מחוץ לאקדמיה אלא לפרק את שני המוסדות הללו כמוסדות של כוח ושליטה. אקדמיה צריכה להיות מונגשת בחופשיות ללא תלות או קשר למעמד החברתי-כלכלי של אדם. אם השכלה היא זכות אזי היא זכות של כולם, ללא הפליה על רקע כסף. אקדמיה לא יכולה להתיימר לשמור על ערכים של זכויות אדם מחד ולפעול במסגרת של מתווה לאומי-קפיטליסטי. עלינו לשאוף לפרק את האקדמיה כמוסד שליטה וכמוקד כוח ולשאוף לאפשר את הגישה לידע, להשכלה ולהתפתחות אינטלקטואלית לכולן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s