גל פאשיסטי, תחקיר 'עד כאן', אנרכיסטים נגד הגדר ומבט קדימה; תקציר אירועים וניתוח

תכירו את הדבר הבא בפאשיזם הציוני: "עד כאן". לא עוד קמפיינים אלימים ומסיתים של 'אם תרצו', לא עוד אלימות גזענית ונאו-נאצית של כהניסטים מטורפים בשטחים, לא עוד עמותות מתנחלים שמנצלות כל זמן פנוי שיש להן להפיכת חיי פלסטינים לגיהנום יום יומי, דרך פריצות לבתים, זריקת משפחות לרחוב, ועד להקמת מאחזים ויהוד שכונות פלסטיניות שלמות, כל זה מכספי המיסים שלנו; עכשיו, בשיתוף פעולה עם התקשורת המגויסת, שתמיד היתה שופר תעמולה לאומני של השלטון, הפאשיזם מגיע למקרן של הסלון שלכם; ידע כל אדם בישראל, שיש ישראלים שבוחרים שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה, להגיע למקומות נידחים בשטחים שנמצאים אחרי חומות, שרוב אזרחי המדינה היו רוצים להאמין שהם פשוט לא קיימים, ונעמדים לצד הפלסטינים במאבק משותף מול משטר כיבוש צבאי גזעני ואלים.

Read More

האקלים משתנים

climate1

אם באמת היינו מאמינים למה שמדענים אומרים לנו על התחממות גלובלית, הכבאיות של כל תחנת מכבי אש היו משמיעות סירנות ומתחרות למפעל הקרוב על מנת לכבות את התנורים. כל תיכוניסטית היתה רצה לטרמוסטט של כל כיתת לימוד, מכבה אותו, ועוקרת אותו מהקיר, ואז הולכת למגרש החניה כדי לנפץ צמיגים. כל הורה הגיוני של הפרברים היה לובש כפפות ביטחון, הולך בשכונה ומנתק ארונות חשמל מאחורי בתים ודירות. כל מבקרת בתחנת דלק היתה לוחצת על כפתור הבטחון כדי לכבות את המשאבות, חותכת את הצינורות, ושמה דבק בתוך המנעולים של הדלתות; כל תאגיד פחם ונפט היה קובר באופן מיידי את המוצרים הלא-משומשים שלהם איפה שהם הגיעו- בעזרת הכוח של הגוף שלהם בלבד, כמובן.

אבל אנחנו לגמרי לא מבינים מה קורה, שלא לדבר על לעצור את זה.

Read More

התנועה לשחרור בעלי חיים- לאן עכשיו?

המאבק למען שחרור בעלי החיים הוא כנראה המאבק התובעני, המתסכל והקשה ביותר. לא משנה לאיזה חוסר צדק אנחנו נחשפים, זה תמיד מזעזע ולא נוח, אבל מכל מאבקי השחרור והזכויות- המאבק למען בעלי החיים הוא הקשה והגרוטסקי ביותר, גם בגלל היקף הזוועה, החומרה שלה, וההמשכיות שלה- דיכוי שאין לו אח ורע בקרב דיכויים אנושיים. גורם אחד נוסף שיכול להעצים את תחושת היאוש זה שבניגוד למאבקים אנושיים, שתמיד מדובר בקבוצה מדוכאת אחת מול אחרת, כמו פלסטינים מול ישראלים, עניים מול עשירים, עובדים מול בוסים, מזרחים מול אשכנזים, נשים מול גברים, קוויריות מול סטרייטים, וכן הלאה- כאן מדובר לא פחות מבעלי חיים מול כל המין האנושי, על כן גווניו. בכמה שנים האחרונות התנועה לשחרור בעלי חיים בארץ חוותה קפיצה עצומה בהיקף הפעילים והפעילות, ואלפי ישראלים נוספים נחשפו לזוועות והטבח האיום והחליטו לעשות משהו בקשר לזה. הצעדות שלנו התרחבו ממאות לאלפים, וגם האקטיביזם עצמו נעשה "קיצוני", בוטה ומעז יותר, עכשיו כשאנחנו כבר לא מיעוט שולי. האופי של המאבק, התחושה הבלתי נמנעת של אנחנו מול העולם, חומרת הדיכוי וההיקף הבאמת עצום של הרצח שנמצא בכל מקום- מולידים בתורם צדקנות, צרות אופקים, פנטיות חסרת הגיון וכיוון, ניכור, יאוש מהמין האנושי, פעולה לא זהירה וחסרת אסטרטגיה, דיכאון ושקיעה לכיווני פעולה לא רציונליים.

Read More

מכתב פתוח לשמאל הציוני

תקופת בחירות הגיע, זמן לעצרת פוליטית של השמאל הציוני. בעלי הכוונות הטובות, גדולי הגנרלים, המוני תנועות נוער ופוליטיקאים מחויטים היטב יתאספו לכיכר של הקדוש המעונה שלהם, מעוזם הטבעי, על מנת למחות בקוצר רוח על "המיעוט הרועש" ששולט על "הרוב הדומם", להתפאר בשרותם הצבאי המרשים, וסביר להניח שתיפלט איזו הערה גזענית מביכה על "מנשקי קמעות ומזוזות" שיהיה מספיק זמן להתנצל עליה לאחר מכן. נראה שבזמן שהשמאל במדינות מערביות וקפיטליסטיות אחרות נאבק בשיניו ברחובות, מאגד עובדים, מארגן קהילות בתוך שכונות, מגרש פשיסטים מהרחוב, יוצר סולידריות עם קבוצות אתניות וגזעיות ושורף דגלים לאומיים- השמאל המקומי מעדיף עצרות מחאה מאופקות, אחראיות ומאורגנות היטב. בסופו של דבר- חשוב להיראות טוב, להגיד את המילים הנכונות, לצנזר כל רגש כנה, לחנוק כל תחושה של זעם. אסור ליצור פרובוקציות, אסור להיכנע לקיצוניות, אנחנו הרי לא כמוהם.

Read More

מאבק הגז: זווית גלובלית

ניתוח מאבק הגז מזווית עולמית, מבט ביקורתי על תנועת המחאה, והצעה להסתכלות קדימה

הון-שלטון זה לא בעיה מקומית, ולא נובעת מחמדנות של טייקונים או פוליטיקאים מסוימים, אלא מדיניות מכוונת שמכוונת מלמעלה, על ידי התאגידים הבינלאומיים החזקים ביותר בעולם, כבר למעלה משתי עשורים. מאז סוף שנות ה-80, וביתר שאת מאז קריסת ברית המועצות, סיום "המלחמה הקרה" (שלא באמת נגמרה) ולאורך שנות ה-90 והמאה ה21 עד עכשיו, סדרה של הסכמי סחר בין תאגידי ענק במערב לבין ממשלות ברחבי העולם הובילו להשתללות קפיטליסטית חסרת רסן של תאוות בצע שלא יודעת שובע בקנה מידה עולמי. תאגידים החלו לחדור לכל פינה בעולם, מותגים כמו מקדולנדס וקוקה קולה ומותגי הלבשה וחברות הייטק ותעשיות רבות אחרות החלו לפתוח סניפים במקומות רבים, ופעמים רבות זה לווה בהפרות חמורות של זכויות עובדים, הרס סביבתי, גניבת אדמות מאוכלוסיות ילידיות מקומיות, ניצול ורצח של בעלי חיים, והפיכת העולם לפח הזבל של המערב. התהליך הזה נקרא גלובליזציה.

Read More

בואו לא נחיה כמו עבדים

השעון המעורר מצלצל. זוג עיניים איטיות שנפתחות לרווחה, רסיסי חלום אחרונים שמהדהדים בתודעה שמתחלפת ממנוחת השינה הישר לזרם המציאות חסר הרחמים, זמן לקרוע את הגוף מהמיטה בכוח וללכת לעבודה. גרביים נקיים, צחצוח שיניים, הליכה איטית וכנועה לכיוון כוס הקפה, הרהורים אחרונים לפי שיוצאות מהבית, והינה את ברחוב סוען, ממהרת בכל הכוח כי אסור לאחר.

לא משנה במה את עובדת, מקום העבודה הוא מקום סיזיפי ואומלל.

אם אתה נער חסר נסיון או מקצוע, אתה בטח עובד באיזו עבודת מינימום מסריחה ששואבת ממך את הכוח לחיות, או אם היתמזל מזלך- קצת יותר ממינימום. בית קפה, מסעדה, קיוסק, פאב- העיר מלאה בכאלה, ובכל אחד מבתי העסק האלה, בני נוער- ולעיתים לא רחוקות גם חסרי מזל בגילאים יותר גדולים- שמכלים את מירב שעות העירות שלהם בצחצוח כלים, הגשת מזון לסועדים רעבים, הכנת קפה מונוטונית או עינייני קופה. אצל רובינו זה תמיד "זמני", אף אחד מאיתנו לא באמת מלצר, טבח או ברמן, כולנו רק "חוסכים כסף" ללימודים כדי שיהיה לנו "מקצוע אמיתי", או לטיול בחו"ל שישכיח מאיתנו את שדה הקרב שהוא החיים שלנו לפחות לפרק זמן מוגבל.

אם כבר הצלחת במשימה הטרחנית וחסרת הסיכוי הזאת לחסוך או להיעזר בהורים והשגת מקצוע, את כבר בטח הבנת עד עכשיו עד כמה שקריות כל המנטרות שדחפו לנו כל החיים, על זה שברגע שיהיה לנו "מקצוע" נוכל להסתדר קצת יותר טוב. הצלחת להשיג עבודה שמשלמת לך יותר, אבל את עדין חיה כמו עבד, עדין נאבקת לסגור את החודש, עדין לא מאושרת. הבוס אותו בוס, ובאופן לא מפתיע, הם תמיד זוועה בכל מקום שהם לא יהיו, ואת צופה במשכורת שלך נשארת בדיוק אותו דבר בזמן שכל דבר סביבך רק הולך ומתייקר.

ובזמן שאתה חוזר הביתה ופותח טלוויזיה כדי לנוח מהעבדות שלך, המלחמה ממשיכה על המירקע- מלחמת אזרחים איפשהו, סיפורי שחיתות, משבר כלכלי חריף שפוקד את הכלכלה, צה"ל שוב תקף ברצועה וחמאס שיגר בתגובה רקטות לישובי הדרום, הימין הקיצוני מסית שכונות של מעמד העובדים נגד פליטים פוליטיים חסרי כל, טייקונים מולטי מיליונים מפנים שכונות וזורקים אנשים לרחוב בשביל לבנות מגדלי יוקרה, נתוני העוני רק הולכים וגדלים, האבטלה מחריפה, האוטופיה הציונית התרסקה לרסיסים והותירה אחריה זוועה ואלימות בכל מקום.

קפיטליזם זה משחק מכור. ואנחנו בצד המפסיד שלו.

city

Read More